יצחק בר-יוסף

יצחק בר-יוסף
	יצחק בר-יוסף, 2009
	יצחק בר-יוסף, 2009
לידה	19 ביוני 1949 (בן 74); תל-אביב, ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה	עברית
פרסים והוקרה	פרס היצירה לסופרים עבריים

יצחק בר-יוסף (נולד ב-19 ביוני 1949) הוא סופר ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר-יוסף נולד בתל אביב לצפורה-פייגה לבית גרינפלד, בת היישוב הישן בירושלים, דור שמיני בארץ, ולסופר יהושע בר-יוסף, יליד צפת, דור שישי בארץ. הוא אחיהם הצעיר של המחזאי והסופר יוסף בר-יוסף ושל חוקרת הספרות והמתרגמת בלהה רובינשטיין.

את ילדותו בילה בירושלים, צפת וחיפה, מקומות מגוריהם של אמו ואביו שחיו בנפרד. בספרו האוטוביוגרפי "מזכרת אהבה" הוא מספר: ”כשאבא היה יוצא מהבית אחרי שנת הצהריים לטיול היומי שלו למועדון השח בהדר, היה הבית מתרוקן בבן אחת. ריקנות היתה משתלטת על החדרים שעד הרגע שסגר אחריו את הדלת היו מלאים בהוויתו”^[1]

בר-יוסף הוא בוגר החוג להיסטוריה של עם ישראל והחוג לתולדות התיאטרון, ומוסמך בחוג לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנים 1983–2008 היה חבר מערכת "ידיעות אחרונות".

ב-1995 זכה בר-יוסף בפרס קוגל מטעם עיריית חולון, וב-2003, 2011 בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. ספרו "מזכרת אהבה" יצא לאור בפראג ב-2007. סיפוריו תורגמו לשפות שונות ובהן אנגלית, רוסית, גרמנית, ספרדית, צרפתית, סינית וערבית.

בר-יוסף מתגורר בתל אביב.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבוריו של בר-יוסף מתמודדים עם גורלם וכמהים לאהבה, אך לעתים קרובות הם נתונים במאבק שבין יאוש לתקווה, בין אשליה לאכזבה. ספריו המאוחרים נוטים יותר למזג בין דמויות גרוטסקיות לדמויות מורכבות. הוא מרבה לתאר את המרחב בספריו ורבים מסיפוריו הם סיפורי מקום, שמעלים תיאורים חיוניים, הן של מושבות ועיירות נידחות, והן של ערים כמו ירושלים, צפת, חיפה ותל-אביב. איפיונם של המקומות הללו מתוארים בלשון קולחת ובהירה.^[2]

היחסים שבין יצחק ואביו, יהושע בר-יוסף, עומדים במרכז ספרו האוטוביוגרפי, "מזכרת אהבה". הספר עוקב אחר זיכרונותיו של הבן מאביו, הסופר הכריזמתי. "התבוננותו הרטרוספקטיבית והמפוכחת של הבן המספר משרטטת דיוקן מורכב הן של דמות האב והן של מערכת היחסים בינו ובין בנו. דמות האב מצטיירת כקרובה מצד אחד וזרה ומנוכרת מצד אחר, אהובה ומפחידה, מושכת ודוחה"^[2]

לאחר מותם של בני משפחתו, כותבת חגית הלפרין, הרגיש בר-יוסף חופשי לכתוב עליהם בצורה שונה בספרו: "היי אתם שם למעלה". אין הוא נתון יותר תחת עיניהם הביקורתיות והוא חופשי לכתוב כרצונו, ואף לקרוץ אליהם ואל הקורא. ב"התנצלות המחבר" שהוסיף להקדמה הוא כתב ביותר משמץ של התרסה: "אם פגעתי בכבודו של מי מבני משפחתי בעולם הזה ובעולם הבא, אני מתנצל, אפיים ארצה אשתוחח בצער מדומה".^[2] הסופר מיזג בין חומרים ביוגרפיים ובדיוניים, בין עבר להווה ובין קודש לחול, והוציא ספר "משוגע" מקורי וחדשני. בר-יוסף עצמו תיאר את הספר כ"רומאן סיפורים משפחתי".^[3]

ספריו^[3][עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפרתי את זה יחזקאל, הוצאת כתר, 1988
חדר מלחמה, הוצאת כתר, סדרת צד התפר, 1990
ונוס, הוצאת כתר, סדרת צד התפר, 1992
סימני חיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1994
מזכרת אהבה, הוצאת עם עובד, הספרייה לעם, 1995. יצא לאור במהדורה חדשה בהוצאת ידיעות ספרים ב-2007
גם לך יהיה טוב בחיים, הוצאת עם עובד, הספרייה לעם, 1997
לא ביום ולא בלילה, עם עובד, הספרייה לעם, 2000
כשהתנשקנו, הקיבוץ המאוחד, 2006
מה שיהלי רוצה, עם עובד, 2014
היי, אתם שם למעלה, עם עובד, 2021^[4]
אחיך, דחק, 2023

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק בר-יוסף, זה עולמך, יוסי, ידיעות אחרונות, המוסף לספרות, 22 באוקטובר 2021

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובי נסים, "חדר-מלחמה", עכשיו, חוב' 56 (1991), עמ' 319–321. על: יצחק בר-יוסף, חדר-מלחמה (ירושלים: כתר, 1990).
נורית גוברין, "אבות ובנים - בין אימה לחסד", 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ה', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה / 2015, עמ' 421 - 434. על 'מזכרת אהבה', עמ' 427 - 432.