פורטל:עולם הישיבות

ישיבה או מתיבתא (מארמית) היא מוסד ללימוד תורה על כל תחומיה, על פי המסורת היהודית. המוסד להשכלה גבוהה של החינוך היהודי, שהיווה מוסד המשך למסגרת החינוך היסודי היהודי, ה"תלמוד תורה". הישיבה שימשה במהלך הדורות להעברת מסורת התורה שבעל-פה ודברי חז"ל מדור לדור וללימוד ושינון עצמי.

הישיבה שימשה במשך הדורות כמוסד המרכזי של היהדות התורנית: בה נקבעו ההלכות בשאלות שנתחדשו במהלך השנים והוכרעו ספקות שהתעוררו במסורות ותיקות, ובה תוקנו תקנות בענייני היחיד והרבים. ראשי הישיבות המרכזיות היו בתקופות ארוכות לאורך ההיסטוריה של עם ישראל, מנהיגיו של העם היהודי כולו. גם לאחר כתיבת הקודקסים ההלכתיים הגדולים: משנה תורה לרמב"ם, "ארבעה טורים" וה"שולחן ערוך", שאפשרו הלכה למעשה מעמד רבני נפרד מעולם הישיבות, עמדו הישיבות במרכזו ובתשתיתו של עולם התורה. רבים מגדולי הרבנים היו חניכי ישיבות ורבים מהם החזיקו בעצמם ישיבה במקומות בהם כיהנו כרבנים.

חז"ל מתארים את הישיבה כמוסד ללימוד תורה שהתקיים מאז ומתמיד: "מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו", ואת כל אחד מאבות האומה כ"זקן ויושב בישיבה". ישיבות מסודרות כמוסד המוביל ללימוד תורה מוכרת החל מתקופת האמוראים, כאשר פעלו ישיבות בבל, ובפרט ישיבת סורא, ישיבת נהרדעא וישיבת פומבדיתא, שהמשיכו להתקיים בצורות שונות גם בתקופת הגאונים.

הישיבה כצורת חיים אידיאלית המבטאת את קידוש חיי הרוח ועיסוק בעיקרי העיקרים, מתבטאת גם בתיאורי חז"ל את העולם הבא כישיבה של מעלה, או "מתיבתא דרקיעא", בה מתנהלים לימודים ודיונים הלכתיים במתכונת דומה לזו של הישיבה הארצית.

צורת הישיבה, תפקידי ההוראה בה, חומר הלימודים ודרכי הלימוד בה, השתנו לפי המקום והתקופה. אך קו מאחד משותף היה לה על פני המרחב והזמן: שאיפה לעיסוק בתורה ובמצוותיה תוך ניתוק מהעולם הסובב, ומתן הזדמנות שווה לכל נער יהודי להתמודד במסלול הלימודים שהציעה ולהתקדם במעלה האליטה הרבנית.

תנו רבנן: ”וְשַׂמְתֶּם“ (דברים, י"א, י"ח) - סַם תָּם; נמשלה תורה כסם חיים.
משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה, והניח לו רְטִיָּה על מכתו, ואמר לו: "בְּנִי, כל זמן שהרטיה זו על מכתך, אכול מה שהנאתך, ושתה מה שהנאתך, ורחוץ - בין בחמין בין בצונן - ואין אתה מתיירא. ואם אתה מעבירה, הרי היא מעלה נוֹמִי (רש"י: צמחים בורפיליו"ש בלע"ז)."
כך הקב"ה אמר להם, לישראל:
"בָּנָי, בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין.
ואם אתם עוסקים בתורה, אין אתם נמסרים בידו, שנאמר ’הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת‘ (בראשית, ד', ז'); ואם אין אתם עוסקין בתורה, אתם נמסרים בידו, שנאמר ’לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ‘ (בראשית, ד', ז').
ולא עוד, אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר ’וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ‘ (בראשית, ד', ז'). ואם אתה רוצה, אתה מושל בו, שנאמר ’וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ‘ (בראשית, ד', ז')."

— תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל', עמוד ב'

עריכהראשי ישיבות

ראש ישיבה (בארמית: ריש מתיבתא; על הקיצור ר"מ) הוא תוארו של רב המנהיג ישיבה.

תפקיד ראש הישיבה קיים עוד מתקופת התנאים והאמוראים והיו שינויים רבים באופיו ובפרטיו בקהילות ישראל השונות ובדורות השונים עד ימינו. המונח "ראש ישיבה" מופיע פעם אחת בתלמוד, אך השימוש הסדיר בו החל כנראה רק בתקופת הגאונים, משהורחבה משמעות המילה "ישיבה" למובן המשמש כיום. בתקופת הגאונים עצמה נקרא ראש ישיבה גם "גאון יעקב". בתקופות שונות כונה ראש הישיבה גם "תופס ישיבה" ו"ריש מתיבתא" (ובקיצור, ר"מ).

בדרך כלל ראש הישיבה נדרש להיות סמכות תורנית חשובה ובעל ידע מקיף ויכולת לימוד בתלמוד. בישיבות רבות השיעור שמעביר ראש הישיבה נחשב השיעור הקשה ביותר ומיועד לבחירי התלמידים. ראש הישיבה גם קובע את סדר היום האידאולוגי והרוחני בישיבה ולעיתים עוסק גם בניהול האדמיניסטרטיבי שלה.

הרב נחום פרצוביץ (כונה ר' נחום; כ"ח באדר תרפ"ג, מרץ 1923 - י"ח בחשוון תשמ"ז, 20 בנובמבר 1986) היה ראש ישיבת מיר בירושלים.

נולד בטרוק לקישא ולרבי אריה צבי פרצוביץ, שהיה נכדו של הרב שלמה הכהן מווילנה, בעל ה"חשק שלמה". למד תורה מפי רבותיו רבי ברוך בער לייבוביץ ורבי אלחנן וסרמן. בתקופת השואה שהה יחד עם תלמידי ישיבת מיר בשאנגחאי שבסין. היה מכונה בישיבה "נחום טרוקר" על שם מקום לידתו. בשנת תשי"א נישא לעטל בת הרב חיים שמואלביץ ראש ישיבת מיר. משנת תשכ"ה החל לכהן כראש ישיבת מיר. במשך השנים העמיד תלמידים רבים, מהם רבנים וראשי ישיבות בארץ ובעולם.

נפטר בי"ח בחשוון תשמ"ז (1986) ונטמן בחלקת הרבנים בהר המנוחות. ספריו יצאו לאור לאחר פטירתו בשם "חידושי רבי נחום" ו"שיעורי רבי נחום". דרך לימודו מתאפיינת בדקדוק בפשט המילים המופיעות בתלמוד ובראשונים.

הספר חידושי ר' נחום נערך מתוך סרטי ההקלטה של שיעוריו היומיים. הספר נדפס עוד לפני סדרת הספרים המקבילה "שיעורי רבי נחום", מכיוון שהרב פרצוביץ עצמו ייחס חשיבות מיוחדת לשיעוריו היומיים וסבר שהם העיקר. גדולי תלמידיו הגיהו את הספר, ובראשם הרב בערל אייזנשטיין, שכיהן כראש ישיבת קרית מלך. במקומות שלא היו סרטי הקלטה נערך הספר על פי כתבי תלמידים שנחשבים מדויקים.

בספר צועד הרב פרצוביץ' לפי שיטת בריסק, ומסביר את הגמרא לאור לשונה ולשון הראשונים, כשהוא משתדל לא להוסיף פרשנות עצמאית. הוא מצטט בספר רבות מדברי רבותיו רבי ברוך בר לייבוביץ ורבי אלחנן וסרמן, וכן חותנו רבי חיים שמואלביץ. בחידושים על מסכת בבא בתרא הוא ממעיט מלהביא מדבריו של רבי ברוך בער.

סדרת הספרים נדפסה על מסכתות יבמות, גיטין, בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא.

עוד נדפסה הסדרה "שיעורי רבי נחום", המבוססת על השיעורים הכלליים שנתן על מסכתות בבא מציעא, בבא בתרא, גיטין ויבמות, בעריכת תלמידו הרב אליעזר צבי סילבר.

ב"ישורון" כרך כ"ב (ניסן תש"ע) נדפס קונטרס "חזון נחום", הכולל משיעוריו ודברי הספד עליו.

בשנת תשע"ה יצא לאור על ידי נכדו הרב מאיר שולביץ הספר "בנין נחום" מתורתו ולזכרו.

ישיבות במדינת ישראל

נכון ל-2008 יש יותר מ-1,500 מוסדות לימוד תורה קלאסיים (לא כולל בתי מדרש חדשים ומדרשות לנשים). 94,500 תלמידים לומדים במוסדות לבוגרים ו־23,000 בישיבות קטנות.^{[דרוש מקור]}

הישיבה הגדולה בישראל היא ישיבת מיר בירושלים שבה כ-6,000 תלמידים כולל אברכי הכולל. ישיבות ליטאיות בולטות נוספות הן ישיבת פוניבז' ישיבת חברון וישיבת נתיבות חכמה - וולפסון.

בקרב הישיבות הציוניות בולטות ישיבת מרכז הרב, ישיבת הר עציון וישיבת הר המור.

סדרה נוספת של ישיבות היא רשת ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, הכוללת בתוכה את ישיבות חסידות חב"ד. בנוסף לכך יש גם את ישיבות חסידי חב"ד ליובאוויטש.

סדר הוא כינוי לזמני הלימוד המרכזיים הקבועים בישיבות.

במרבית הישיבות היום מחולק לשלושה סדרים: סדר בוקר, סדר צהריים וסדר ערב (בעגה הציונית-דתית), או סדר א', סדר ב' וסדר ג' (בעגה החרדית). בין הסדרים משובצים זמני התפילות, השיעורים והארוחות. במרבית הישיבות רובם של הסדרים מוקדשים ללימוד גמרא בעיון ובבקיאות, ומרבית התלמידים לומדים לימוד עצמי או בחברותא.

ישיבות שונות מוסיפות לזמני הלימוד סדרים קצרים המוקדשים לנושאים נקודתיים: סדר אמונה, סדר מוסר, סדר הלכה ועוד.

ספר קצות החושן (בעגה הישיבתית "הקצות") הוא חיבור על חלק חושן משפט בשולחן ערוך, שחובר על ידי הרב אריה לייב הלר. אף על פי שהספר חובר כביאור על השולחן ערוך, מגמתו של הספר היא עיונית-לימודית, וקישורו לשולחן ערוך רופף. הספר אינו נצמד לדברי השולחן ערוך, אלא משתמש בהם כבסיס לבירור סוגיות והעלאת חידושים. ספר זה תרם תרומה עצומה לפריחת הלמדנות באירופה והשפיע רבות על צורת הלימוד בישיבות, והעיון בו נפוץ מאוד בהן. הוא נלמד הן במסגרת לימוד עיוני ישיבתי והן במסגרת לימודי הלכה.

הספר נכתב על סדר השולחן ערוך, חלק חושן משפט, ולכן נקרא שמו "קצות החושן" כלומר קצה ושוליים לחושן המשפט.

הספר נכתב כהמשך לחיבורים סמ"ע, שפתי כהן, ואורים ותומים – נושאי הכלים לשולחן ערוך חושן משפט הקודמים לו, וסיים יחד עם בן זוגו הנתיבות המשפט את סוגת נושאי הכלים לשולחן ערוך.

את התקבלותו הרחבה של הספר בעולם הישיבות ומרכזיותו בתהליך התפתחותה של שיטת הלימוד החדשה בישיבות ליטא מתאר הרב זווין (בהסכמתו של הרב זוין לספר טבעות זהב לרמא"ל שפירא): "שיטות הראשונים במקצוע גדול שבתורה זה, סברותיהם ומקורותיהם ודעותיהם, נעוצים ומשורשים ומבוססים ב'קצות החושן' יותר מבחושן (השולחן ערוך) גופו. החושן נותן לנו את פסקי הדינים, הלכות הקבועות וב'קצהו' אנו מרגישים את הרוח והנשמה של אותם הדינים, אנו מתרוממים אל על למקורות רבותינו הראשונים אשר הורו ואשר הוגו את ההלכות היסודיות, ויורדים למעמקי צפונותיהם לדלות את הפנינים והמרגליות הספונים בתוכם, האור הגנוז של הראשונים בוקע דרך פסקי ה'שולחן ערוך', הלוך הם והנלוים להם, ועבור דרך נושאי כליו, מורינו ומאורינו הכוהנים ותורתם, וחוזר ומתגלה ביפעת זהרו בשוליו וב'קצהו'. הפך הקצה לראש. ממנו פינה וממנו יתד, והוא משמש בפום רבנן ותלמידיהון לאבן הראשה ולנקודת מוצא, הוגים בו בעיון נמרץ לאו דווקא בתורת פירוש לשלחן הערוך, ולאו דווקא בתורת פוסק הלכות – קובעים בו בתורת משנה ראשונה, כבנין אב אשר ממנו נמשכים קוים, תליסר מתיבתא במישרין ובעקיפין, לארכן ולרחבם, ומה שחשוב יותר – לעמקם של חדרי תורה במרבית סוגיות התלמוד. דרך הבנתו הישרה ואופן הסברתו הקולעת, מאין כמותם ליישר את השכל ולהדריך את הוגי התורה לבל ילכו ארחות עקלקלות. לא לחנם נתקבל הספר בחיבה ובהערצה במרבית הישיבות הגדולות".

בעקבות ספר ה'קצות החושן' נכתב ספר "נתיבות המשפט" בו משיג הרב יעקב לורברבוים על דברי הספר קצות החושן. לאחר הפצת הנתיבות פרסם רבי אריה לייב הלר קונטרס בשם "משובב נתיבות", בו הוא משיב על השגותיו של רבי יעקב. רבי יעקב לא טמן ידו, וכתב מהדורה חדשה בה הוא משיב על השגותיו של בעל "קצות החושן" על ספרו. מהדורה זו נקראה לאחר פטירתו "יאיר נתיב".

על ספר קצות החושן נכתבו מספר ספרי ביאורים וחידושים. ידועים במיוחד ספרי 'טבעת החושן' של הרב חיים פינחס שיינברג, ומהדורתו של הרב יחיאל דזימיטרובסקי הכוללת הערות למדניות בשם 'מלואי חושן'.

רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום:

• חלקו את הפורטל למסגרות נוספות לראשי ישיבות מפורסמים ולישיבות קדומות.
• הוסיפו ערכים לתצוגה מתחלפת במסגרות- הידעת/תמונה מומלצת/מושג.
• הוסיפו מידע גם לישיבות מהמגזר החסידי והספרדי שהידע שלי בהם מוגבל.
• כתבו או תרגמו ערכים מבוקשים בתחום עולם הישיבות. ברשימה זו תוכלו גם להוסיף ערכים שלדעתכם חסרים.
• כאן אפשר למצוא ערימה של קצרמרים בנושא עולם הישיבות שרק מחכים שירחיבו אותם.
• הוסיפו את הקטגוריה של הפורטל בדפים הקשורים לפורטל. קטגוריה:עולם הישיבות

מצאו ערכים לשיפור בנושא עולם הישיבות: לשכתוב • לעריכה • להשלמה • קצרמרים • חדשים • דורשי מקור • לפישוט •

מהו פורטל? – רשימת כל קטגוריות המשנה והערכים