סנט (מוזיקה)

סנט היא היחידה המקובלת ביותר להשוואה בין מרווחים מוזיקליים וייצוגם. הסנט היא יחידת מדידה הנובעת מחלוקה לוגריתמית של חצי הטון המושווה ל-100 חלקים שווים. 1200 סנטים שווים לאוקטבה אחת ו-100 סנט שווים לחצי טון בכוונון מושווה.

הנוסחה המשמשת לחישוב סנטים של כל מרווח שהוא היא: ${\displaystyle cents=\ log_{2}r*1200}$ כאשר r מסמל את יחס התדירויות בין הצלילים.

אם ידועות התדירויות של שני תווים (a,b), ניתן לחשב את הפרש הסנטים ביניהם (n) לפי הנוסחה הבאה:

${\displaystyle n=1200\log _{2}\left({\frac {a}{b}}\right)\approx 3986\log _{10}\left({\frac {a}{b}}\right)}$

בדומה לכך, אם ידועה תדירותו של תו אחד (b) וגודל המרווח בסנטים (n) בינו לבין תדירות התו השני (a), הרי שניתן לחשב כי:

${\displaystyle a=b\times 2^{\frac {n}{1200}}}$

יחידת הסנט הומצאה על ידי אלכסנדר ג'ון אליס (Alexander john Ellis) בהסתמך על שיטתו של דה פרוני לחישוב חצאי טון "לוגריתמים אקוסטיים". השיטה פורסמה בתרגומו של אליס לספרו של הלמהולץ- "On the Sensations of Tone" בשנת 1875.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

• תאוריית המוזיקה - מונחים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

• מחשבון למציאת סנטים ותדירויות
• על הסנט ב"אנציקלופדיה למוזיקה מיקרוטונלית"